בעניין השכר-

לא אחזור על נושא השכר העלוב, שנראה לי שהובהר היטב. אוסיף שאחד הדברים המדכדכים הוא היעדר אפשרויות קידום במערכת הציבורית, או אפשרויות קידום שאין בצידן תגמול כלכלי. היה קל יותר לשאת את שנות ההתמחות למשל לו היה אופק כלכלי לשאוף אליו בתוך המערכת הציבורית.
אי עמידה של מוסדות בהסכמי השכר, בפרט בכל הקשור למימון השתלמויות- לו היינו מקבלים מימון כזה זה היה מעלה את התגמול בפועל באופן משמעותי מאד. ובהקשר לזה, הציפיה של המוסדות שנחשוב מה טוב או אפשרי למוסד לפני שאנחנו חושבים מה טוב או מגיע לנו (תשובה נפוצה לסוגיית ההשתלמויות היא "אבל אם נממן לכם את זה לא נוכל לתת לאחרים/ המטופלים ייפגעו/ נפשוט את הרגל"). כשפסיכולוגים שואלים שאלות, שלא לומר דורשים דרישות, ביחס לשכר שלהם התגובה היא פליאה והשתוממות, כאילו עצם הציפיה להתפרנס בכבוד אינה סבירה.
ובהקשר של השתלמויות ולמידה, לו היתה יותר החזקה ולמידה בתוך שעות העבודה זה היה גורם מפצה נוסף על השכר והתנאים. אני מתייחסת לא רק למתמחים אלא דווקא למומחים, שעל אף מומחיותם צריכים ורוצים להמשיך ללמוד ולקבל הדרכה.

Vote

0
הצבע\י לתשובה

תגובות

תגובות

אביגל מילסון-דגן's picture
אביגל מילסון-דגן
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
Anonymous's picture

Vote

0
הצבע\י לתשובה
0הצבעות
20
צפיות
1
תגובות
1
חברים