נושא השחיקה

תודה. אני מתמחה בסוף ההתמחות השיקומית. עובדת בבית חולים ציבורי גדול, שלוש שנים כמתמחה יחידה , ללא אף פסיכולוג נוסף, במרפאה בה עבדתי (על כל המשתמע מבחינת עומסים, משימות וכו'). מלאת סיפוק ומשמעות מהעבודה אך חשה את השחיקה גם במגע המתמיד עם חולי,שרק הולך וגדל סביב הגיוון והחשיפה לעוד ועוד מטופלים ומצבים. עומס עבודה ללא בקרה כמעט ופער בין עבודת הפסיכולוג לעבודת סקטורים אחרים בבית החולים, מה שיוצר תחושת בדידות לעיתים ובמקרה הפחות נעים תחושה של סקטור שמערכת הבריאות כולה שמה אותו בעדיפות פחותה. זאת בעיקר בהקשר השיקומי או רפואי בו אנו עובדים לצד רופאים, אחיות וכד'. התחושה שהצרכים שלנו כפסיכולוגים ובפרט כמתמחים בכלל לא מוכרים על ידי מערכת הבריאות עצמה, ברמה הכלכלית , ברמת המשאבים, ובנוסף גם לא ניתן לתגמל פסיכולוגים טובים או בולטים בצורת העלאת שכר או קידום. כך נוצרת תחושה שהמערכת לא ממש מכירה ומעריכה את מי שעושה מאמץ גדול. לא רוצה לשמר אותו או פועלת כדי לשמר אותו שם.

Yaara Atias's picture
נוצר ע"י

Vote

0
הצבע\י לתשובה

תגובות

תגובות

אביגל מילסון-דגן's picture
אביגל מילסון-דגן
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture
אביגל מילסון-דגן's picture
אביגל מילסון-דגן
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture
Yaara Shalgi-Atias's picture
Yaara Shalgi-Atias
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture
Yaara Shalgi-Atias's picture
Yaara Shalgi-Atias
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture

Vote

0
הצבע\י לתשובה
0הצבעות
189
צפיות
4
תגובות
2
חברים