טיפול מרחוק באוכלוסיה גריאטרית הוא ברובו לא יעיל. האוכלוסייה הזו מגלה קשיים בהכלה ושימוש במדיה:
קשיים בראיה ושמיעה, קשיי שפה, לעתים קשיים קוגניטיביים כמו איטיות בעיבוד, ירידה בזכרון בכלל ובזכרון עבודה בפרט, וליקויים אחרים מוטוריים ותחושתיים שנובעים ממחלות רקע שמונעים מהאוכלוסייה הזו להכיל ולהשתמש במדיה הזו.
בנוסף בעיני יש גם פער תרבותי משמעותי בין דורי שמקשה גם הוא על הדימוי במדיה.

הנני משתמש ברפואה מרחוק ומבין את החשיבות של שרות זה היום ובעתיד.

להערכתי, רפואה מרחוק עובדת סה"כ יפה במסגרת השרות של קופות החולים
במרפאות האמבולטוריות של בתי חולים ממשלתיים- השרות לעיתים לא קורה בכלל כי המטופל לא מצליח להשיג מקופת החולים ט'17 יעודי לטלמדיסין (ואז המטופל מפסיד ביקור רפואי!)

בתור מרפאה בעיסוק התנסתי בטיפול מרחוק בסגר הקודם, וכעת חזרנו לעבודה פרונטלית בכל המקומות. אני עובדת עם אוכלוסיה של ילדים וקשישים. עם ילדים יש משמעות לטיפול מרחוק בעיקר בקשר והמעורבות של ההורים וזה יכול להיות טוב לחבראותם לטיפול וליצור קשר טיפולי משמעותי יותר. אצל קשישים הרגשתי שזה פחות עובד- חלקם זקוקים לעזרה רבה בתפעול מפבני משפחה וזה לא מתאים למי שיש לקות שמיע או קושי מוטורי, או לאיזורים בהם לא מקובל להחזיק אמצעים טכנולוגיים כאלו ואחרות.

אני קלינאית תקשורת ותיקה מאוד ומטפלת בקשת רחבה של טיפולי שפה ודיבור. הטיפול המקוון מאפשר לי לבצע טיפולים גם בתקופת הסגר ולמעשה מהווה כעת נדבך משמעותי ביותר של הטיפולים ומבורך ביותר. הטיפול המקוון הוא אופציה מצוינת לשמירה על בריאות הציבור. ילדים ומבוגרים כאחד ובמיוחד בני נוער, נהנים מאוד מטיפולי הדיבור והשפה המקוונים. בטיפולי היגוי אני מצליחה לראות היטב את איברי ההיגוי והם רואים אותי ואת הפה שלי (בלי מסיכה כמובן) בתקריב מצוין. בטיפול בתפקודי הפה והאכילה/בליעה, התרגול מול המצלמה ובשיתוף ההורים המקבלים הדרכה מיידית הוא ממש מבורך.