פסיכיאטריה היא מקצוע מגוון, מעניין וחשוב. גם מעבר להיותו דיסיפלינה רפואית, הוא חלק אינטגרלי מכל יתר תחומי הרפואה.
מיעוט חשיפה בתקופת הלימודים, חשיפה בעיקר למערכת האישפוזית (שהיא מייצג קיצוני ומצומצם מאד של הטיפול הפסיכיאטרי) ותדמית ציבורית ותקשורתית שלילית הן בעלות השפעה שלילית מתמשכת על הנכונות להתמחות במקצוע.

חשבתי על התמחות בפסיכיאטריה אך נרצעתי מהעבודה בבתי החולים הפסיכיאטרים, עם זאת כרופאת משפחה התחום מאוד רלוונטי ומעניין ולכן היה טוב אם רופאי משפחה יכלו לעשות תת או לפחות לימודי תעודה כלשהם שיכשירו אותם לתת טיפול פסיכיאטרי בקהילה

למשל פרופ' יורם יובל שכתב ספרים מרתקים על התחום, או ד"ר יהודה פרנקל מירושלים שמאוד אוהב את המקצוע וגם יודע ללמד ולהביא סיפורי מקרים מרתקים, ולאו דווקא המקרים האזוטרים שלא מהווים את היום יום של פסיכיאטר.
בבי"ס לרפואה - לעודד הסתכלות כוללנית על המטופל, ברמה הנפשית, גופנית, חברתית ורוחנית. להרבה אנשים, גם רופאים, יש תפיסה שגויה של מקצוע הפסיכיאטריה ככלי למתן תרופות בלבד, וחבל.

מספר המלצות
1. לייצר מסלול תת התמחות או fellowship לרופאי משפחה - פסיכיאטריה אמבולטורית או פסיכיאטריה בקהילה. שנה וחצי של חשיפה לפסיכיאטריה אמבולטורית אשר תפתח אצל רופאי משפחה הכשרה מעולה לטיפול באוכלוסיה שהם ממילא מטפלים בה.
2. שההתמחות בפסיכיאטריה תכלול תקופת חובה בפסיכיאטריה בבתי חולים כלליים . היתרונות רבים: יקרב התמחות פסיכיאטריה לרפואה הכללית ותפחית את הריחוק שלה מכלל תחומי הרפואה. תחשוף פסיכיאטרים למצבים כגון דליריום, ביטויי תחלואה נפשית בקרב החולים הסומטיים ביועצים במחלקות ועוד
3. עידוד של משרד הבריאות לשלב מתמחים בקופות החולים