שחיקה בקרב קלינאי תקשורת

בספטמבר הקרוב ימלאו 5 שנים לעבודתי במכון להתפתחות הילד בבי״ח.
מאז ועד היום גובה השכר השעתי שלי השתנה בכמה שקלים בודדים (8 ש״ח ליתר דיוק וגם זה כתוצאה מעלייה מעטה באחוזי המשרה).
אני אוהבת להגיע למקום העבודה שלי, ומרגישה סיפוק, למידה, ושליחות.
אך, במחשבה על העתיד הקרוב- רחוק, השכר ממקום עבודה זה לא יישלם לי יותר מ 1/4 מהשכר בעבודה פרטית. (לצורך השוואה- 50% משרה ציבורית= 20 שעות שבועיות= 4/5 שעות פרטיות). שלא נדבר על גובה הפנסיה, קרן השתלמות שנמוכים אף הם.
אין אף קלינאית שאני מכירה שעובדת במשרה ציבורית מלאה. לדעתי השחיקה המאסיבית נגרמת מריבוי מקומות תעסוקה, מריצה סביב קרא עוד

השתלמות היא דבר מאוד קריטי בכל המקצועות, וכשמדובר ברוקחות זה הכרחי, אמנם בגלל כל מיני סיבות; חוסר ברוקחים , עלות של השתלמויות יש בעלי עסק שלא שולחים את הרוקחים להדרכות , צריך להכניס חקיקה בנוגע להשתלמויות כל רוקח צריך לצבור מס נקודות מסוים על ההדרכות אפשר לבנות כל מיני תוכניות איך , ובכך אין ספק שכל רוקח תהיה לו את האפשרות הזו, נכון יש נוהל לגבי הדרכות רוקחים אבל זה לא מספיק צריך לפרט עוד יותר ולדווח למשרד הבריאות על ידי הרוקח האחראי בהשלמויות שנעשו

נאמר כבר כמעט הכל ואני אחזור שוב כדי לחזק את קודמותי
נושא :השכר- השכר מאד נמוך ואינו מתקדם עם השנים.
*רוב הקלינאיות נשענות על משכורת הבן/ת זוג.כי אחרת אי אפשר לצאת לעבודה.לדוגמא: המטפלת שלוקחים כדי לצאת לעבודה מקבלת שכר יותר גבוה.
*מצב זה של שכר נמוך מוביל ליציאה לשוק הפרטי בשלב מאד מוקדם של ההתמקצעות .
*כאשר מישהי בכל זאת נשארה במגזר הצבורי , בזמן היציאה לגמלאות הפנסיה שהיא מקבלת היא מביישת.
נושא :עומס העבודה-
*החוק מדבר על 75% מהזמן לטפולים.
חוק זה לא מאפשר לסכם טפולים מייד אחרי הטפול.,כתיבת דוחות מיידיים לאחר אבחון, התייעצות עם אנשי הצוות קרא עוד

מסכימה עם כל מה שנאמר. יש תחושה שלא דואגים לנו ושהמערך שלנו פחות נחשב בבתי החולים ובמוסדות. אנחנו צריכות ארגון מסודר שידאג לנו

מסכימה עם כל מה שנתכתב ואפרט על דעתי:

1. הגורם העיקרי והמשמעותי ביותר לשחיקה הוא תנאי השכר (!). השכר כיום נמוך מאוד ואינו הולם את רמת ההשקעה ואת חשיבות המקצוע. בגלל השכר הנמוך בסקטור הציבורי אין ברירה אלא לפנות לסקטור הפרטי לצורך השלמת הכנסה ו"סגירת" החודש.
2. שעות תקן- רוב מקומות העבודה מגבילים בשעות התקן (מקום עבודה שמאפשר חצי תקן, 20 ש"ש - זה בגדר נס) ולכן יש צורך להתרוצץ ממקום למקום כדי ליצור משרה מלאה. ניסיון התיאום בין כל מקומות העבודה מאתגר ביותר, מתיש ופעמים רבות בלתי אפשרי.
3. השתלמויות/לימודי המשך- כדי שנשמור על רמת מקצועיות נאותה, מחובתינו ללכת להשתלמויות קרא עוד

לדעתי יש לשחיקה קשר ישיר לשכר והתגמול שאינם הולמים את ההכשרה למקצוע, את מהות המקצוע ואת העומס הנדרש בעת העבודה ומחוץ לשעות העבודה. בשל השכר הנמוך ואפיקי ההתקדמות המצומצמים נאלצים מרבית קלינאי התקשורת שעובדים במערכת הבריאות לעבוד לפחות בעבודה נוספת אחת כדי לכלכל את עצמם, גורם שמוסיף עוד עומס לעומס הקיים בעת העבודה במערכת ופחות זמינות. בנוסף, קשה להשיג אפשרויות השתלמות והתפתחות מקצועית במסגרת העבודה, דבר שפוגע הן בקלינאים והן במטופלים ובמערכת עצמה. לבסוף, לדעתי גורם נוסף לשחיקה הוא היעדר ליווי רגשי למטפלים שמצויים בסביבה מלחיצה ומתמודדים עם קשיים כחלק מאופי העבודה.

לדעתי יש לשחיקה קשר ישיר לשכר והתגמול שאינם הולמים את ההכשרה למקצוע, את מהות המקצוע ואת העומס הנדרש בעת העבודה ומחוץ לשעות העבודה. בשל השכר הנמוך ואפיקי ההתקדמות המצומצמים נאלצים מרבית קלינאי התקשורת שעובדים במערכת הבריאות לעבוד לפחות בעבודה נוספת אחת כדי לכלכל את עצמם, גורם שמוסיף עוד עומס לעומס הקיים בעת העבודה במערכת ופחות זמינות. בנוסף, קשה להשיג אפשרויות השתלמות והתפתחות מקצועית במסגרת העבודה, דבר שפוגע הן בקלינאים והן במטופלים ובמערכת עצמה. לבסוף, לדעתי גורם נוסף לשחיקה הוא היעדר ליווי רגשי למטפלים שמצויים בסביבה מלחיצה ומתמודדים עם קשיים כחלק מאופי העבודה.

שכר
שכר
שכר

ותנאים שלא משמרים קלינאית
מלבד זה עומס, שעות הדרכה מועטות, מיעוט אפשרויות לקידום ופיתוח מקצועי. הרבה פעמים קושי בהפקת היתרונות במגזר הציבורי- למידת עמיתים, התפתחות מקצועית, שיתופי פעולה.

חוזרת על כל הנאמר.
שכר בסיסי הולם - ימנע את הצורך בעבודה במס. חלקי משרות בו זמנית.
הוספת תקנים - יורידו עומס ויאפשרו טיפול זמין ויעיל
פתיחת סולם הדרגות - חובה לבצע. כרגע הסולם סגור מאד ואינו מאפשר קידום והעלאה בשכר.
הגדלת גמולי השתלמות - כל גמול השתלמות פירושו תוספת לשכר. כרגע גם זה מצומצם. הגדלת מס. גמולי ההשתלמות פירושם קלינאים בקיאים יותר ושכר טוב יותר.
פתיחת קורסי על שיאפשרו צבירה מהירה יותר של שעות לגמול השתלמות.

1. מענה רגשי קבוצתי/פרטני קבוע. אנחנו מתמודדות עם מקרים של מטופלים ומשפחות בשיקום עם סיפורים מאוד קשים. אין לנו מענה ויאפה לפרוק.
2. עומס עבודה בהחלט ובעיקר מכיוון שאין הלימה בין כמות העבודה לשכר
3. שכר עלוב
4. צורך בעבודה במספר עבודות על מנת להרכיב משמרת מלאה וגם כדי לקבל שכר הגיוני
5. כדאי שיהיו גנים לאמהות בקרבת מקום העבודה
6. גמול השתלמות שלנו מאוד לא מספיק, אין הרבה קורסים שאפשר להגיש תמורתם גמול, אחנו משתתפות גם כך בהרבה קורסים על חשבוננו ללא תגמול
7. יציאה לכנסים ולפחות שני קורסים מעשירים במהלך השנה

לא קראתי את כל התשובות - רושמת מה שעל ליבי.
1. שכר. כשרואים את שכר הרופאים, אני מרגישה שקופה למערכת שמשלמת לי כלום לשעה. אין לי למה להשאר.
2. מרווח בין מטופלים - אכיפה. משרד הבריאות דורש מטופל כל שעה, אבל הקופה מבקשת מאיתנו לקבל מטופל כל 45 דקות ללא הפסקה. משרד הבריאות חייב לאכוף. חייבים לנשום בין מטופלים.
3. תמיכה רגשית.
4. חופשות - אנחנו נלחמות על כל יום חופש, ואיך לסדר את הילדים, ואין לנו זמן לקחת אויר לנשימה לעצמנו. למשרד החינוך יש שנת שבתון. אולי לתמרץ אותנו בחודש שבתון בשנה למשל.

1. ביורוקרטיה אין-סופית- לא סביר שבעידן הדיגיטלי יהיה צורך ברישום בספר פתקאות של טוקסיקה ונרקוטיקה. ניתן לצמצם להכנות ו-29 ג' פרטני. תיעוד של סיבה לאי ניפוק על כל פריט.
2. הפסקה של תגמול רוקחים על מכירות. התחלה של תגמול על השתלמויות, כנסים, טיפול יאה במטופל.
3. עידוד שיתופי פעולה בין רופא לרוקח.
4. לימוד כקורס חובה ותנאי מעבר בחינת רישוי רישום מרשם תקין, מרשם לסם מסוכן.
5. פעילות כנגד אלימות בבית מרקחת, ולא בדיקה שקיים נוהל. אכיפה בנושא.
6. הרוקח הוא המטפל עליו מוטלת אכיפה שלא בדומה לאף גורם מטפל אחר. מצוי תחת לחץ זמן, ללא גישה לתיק רפואי של המטופל, יודע רק מה קרא עוד

אנשים בעלי תארים מקצועות הבריאות חייבים להיות מתוגמלים על כך באופן ראוי ומכבד. בנוסף, אוכלוסיית המטופלים הולכת וגדלה ומתקנים צריכים להתעדכן בהתאם.

לקלינאי תקשורת סולם דרגות מצומצם מאד, כנ"ל לגבי גמול השתלמות ושכר עלוב. בנוסף - מחסור בתקנים, הפוגע גם במטופלים.
התוצאה היא קלינאים העובדים בחלקי משרה במספר מקומות, לעיתים באותו יום. מצב זה גורם לעיסוק נוסף בתיאומי מס ובעתיד יפגע גם בפנסיה.
לכן:
1. להעלות באופן משמעותי את השכר הבסיסי של הקלינאים
2. לפתוח את סולם הדרגות
3. להגדיל את טווח גמול ההשתלמות
4. לפתוח קורסי על שיאפשרו צבירה מהירה יותר של גמול השתלמות

עדיין לא מבינה למה לקלינאיות תקשורת שעובדות דרך משרד הבריאות לא מקבלות חלק נכבד מהתנאים שמקבלות קלינאיות שעובדות דרך משרד החינוך
- שיפור תנאי שכר (בהתחשב במספר ימי החופש שמקבלות קלינאיות של משרד החינוך- אין מה להשוות עם משאד הבריאות)
- שנת שבתון משולם
- העלאת דרגות גם לפי ותק וגם לפי תארים, גמול השתלמויות
- שעות לא טיפוליות, הפסקת אוכל, שיחות עם מטפלים של מטופלים משותפים, הורים וגננות, שעות לקביעת מטרות מדידות ולארגון תיקים לפי הדרישה של משרד הבריאות
- ליווי רגשי לקלינאיות שמטפלות בילדים מורכבים (לא מעט מקרים במיוחד במכונים בהתפתחות הילד)
אסתפק בזה קרא עוד

העבודה בהתפתחות הילד מחייבת התמחות במגוון תחומי, דבר שמחייב יציאה להשתלמויות רבות על מנת לתת מענה איכותי למטופלים.
השתלמויות זה עסק יקר ולא מעט פעמים אנו נאלצים לוותר על השתלמויות בגלל המחיר. לעיתים הקופה משתתפת בחלק מהסכום אך היינו שמחים לאחוזי השתתפות גדולים יותר הן בכמות ההשתלמויות אליהן יאשרו לנו לצאת והן במחיר.
מעבר לכך, היינו שמחים להשתלמויות שיהיו מטעם הקופה. כיום יש כאלה אך מעט מאוד.
זה ישפר מאוד את המקצועיות שלנו ויתן תחושה של למידה והתחדשות וכך ימגר את תחושת השחיקה

מצטרפת לתלונות המרובות בשל השכר המאוד מאוד נמוך. בנוסף,במקביל לבדיקות השמיעה האמבולטריות אותן אנו מבצעות באופן שוטף מצטרפים גם ייעוצים מתוך בית החולים ובדיקות דחופות מהמיון מה שמאוד מקשה עד בלתי אפשרי לביצוע.

שלום רב, מצטרפת למה שכתבו הקולגות שלי.

אני מעוניינת להסב את תשומת לבכם לעומס הגבוה הכרוך בעבודה, הן בשל מיעוט בתקנים לצד דרישה לטפל במטופלים מאושפזים ובאלה המגיעים אמבולטורית. הלחץ מקשה עליינו לכתוב סיכומים, להדריך, להקדיש את מלוא לחולים המאושפזים ולשמר שביעות רצון ממקום העבודה. השכר המאוד נמוך עליו אנחנו נאלצות להתפשר על מנת לעבוד במערכת הבריאות הציבורית פוגע בתפקוד שלנו ומכריח אותנו לשלב מסגרות עבודה נוספות ובכך הלחץ עליינו גבוה מאוד.

אשמח לראות התייחסותכם לנושא וסיוע מצדכם.

לאחר שהכנתי רשימה והוספתי עליה מרעיונות הצוות שלנו, קראתי וראיתי שהרבה דברים נכתבו כבר, ובכל זאת ארשום כדי לחזק וכן לחדש.
1- קודם כל חייבים שכר ריאלי. מכיוון שהשכר מאד נמוך, אנשים נאלצים לעבוד בחלקיות משרה ולהתרוצץ בין מקומות כדי להתפרנס, וזו אחרי השקעה גדולה בלימודים והשתלמויות ומחקר. זה מתיש ושוחק בפני עצמו.
2- אפשרויות הקידום מוגבלות. מתח הדרגות קטן מדי, [והתוספת המתקבלת זעומה מדי].
3- ובהמשך - על מנת לשמר רמה גבוהה ולשמור אנשים טובים ומשקיעים, צריך תמריצים.
4- תימחור בדיקות יותר ריאלי. ההתייחסות לעבודה של קלינאי תקשורת כשווה פרוטות היא בעייתית ביותר, וגוררת קרא עוד

מחזקת את כל מה שנכתב עד כה לגבי השכר, שעות עבודה עמוסות, הקצבת זמן ממש מעטה לכתיבת סיכומים טיפול'סיכומי אבחון ועוד. בייחוד השכר הוא נושא מאוד מאוד כאוב, שכר זעום שאינו פרופורציונאלי למקצועיות, להשקעה ולתמורה שאנו מעניקים.
לי אישית מאוד מפריע שאיני זוכה להכרה בתארים קודמים שלמדתי, תואר ראשון ותואר שני במדעי הרפואה, תארים שכן זכו להכרה במשרד החינוך, וכן קשורים למקצוע שלנו, בייחוד בעבודה בבית חולים.

אתייחס למחלקות השיקום במערכת הבריאות הציבורית. לא אחדש בכך, אבל חסר בתקינה ראויה (מינימלית!) מוביל לעומס עבודה אדיר. כשנלקחת בחשבון העובדה שטיפולים שיקומיים מעמיסים מאוד מבחינה רגשית (לרוב ללא כל תמיכה ריגשית וליווי קבוע), לצד שכר זעום, מובן מדוע מקדם השחיקה הינו גבוה מאוד בסקטור בכלל ובמחלקות השיקום בפרט. היעדר התקינה הנחוצה מוביל גם לצוות מצומצם ובכך ההתמודדות עם כל הנ״ל היא פרטנית. ייתכן אם הייתה נעשית בצוות רחב יותר, הייתה מאפשרת תמיכה עם ״כח משותף״.
בהחלט מומלץ לשקול הדרכה רגשית רוטינית בחלק מן המוסדות/מחלקות.
מובן שתוספת שכר תפחית את השחיקה, תתמרץ ותעודד להשקיע מעבר לשעות קרא עוד

מסכימה עם כלל הסיבות ששאר הקלינאיות כתבו. אני חושבת שאם ננסה לסדר בסדר יורד את כלל הסיבות נראה בראש הרשימה את עניין השכר, לאחריו העבודה בתנאי לחץ ועומס תמידי (מבחינתי אכניס פה גם את החוסר בהפסקה מוגדרת בלו"ז הגורמת לי לשבת מול המחשב ולאכול. תמיד), לאחר מכן עלייה איטית בדרגות ואפיקי קידום- אם בכלל.. וכו'. עבורי אלו הסיבות העיקריות.

מספר סיבות לשחיקה
1. מה שרואים משם לא רואים מכאן - חוסר התאמה בין מדיניות והמלצות משרד הבריאות לשטח - המלצה למתן החזרים בתחום התפתחות הילד - עודדה בעצם את הסקטור הפרטי במקום לפתח שירות ציבורי - קלינאים שנשארו בסקטור הציבורי מצמצמים משרות או עוזבים וחשים תסכול על תגמול שניתן להשיג בשליש זמן עבודה בסקטור הפרטי
2. כבר נכתב - אבל מרחיבה - לרופאים לדוגמה יש יום השתלמות - לאפשר לאנשים יום /שעות שמיועדים לחשיבה /למידה /פיתוח תוכניות - התחושה היא של ריצה וכיבוי שריפות
3. חלק מהעבודה היא עבודה של דיווח - חלקה ניתן לשאוב ממערכות המיחשוב החכמות שיודעות עלינו הכל - אין טעם לכפילות - קרא עוד

1. דרישה לשעות טיפול רבות בתקן. אין מספיק זמן בין הטיפולים ותמיד צריך להישאר אחרי סיום שעות העבודה כדי להשלים מטלות (כתיבת דו"חות, תכנון טיפולים, שיחות עם גורמי טיפול אחרים, עניינים אדמיניסטרטיביים ועוד ועוד). ובסוף, נאלצת להשלים דברים בבית ...
2. התמודדות יומיומית מול לקוחות כועסים (ובצדק) על אורך תור ההמתנה לאבחון ולטיפול. למה אני צריכה לשמוע כל יום (בטלפון וגם פרונטלית) את המרמור והכעס שלהם כשאני לא אחראית למצב הזה? ומה יש לי להגיד להם?
3. הפרטה: מכיוון שתור ההמתנה ארוך (מעל 3 חודשים), הלקוח מקבל אישור לבצע אבחון/טיפול באופן פרטי. התוצאה- מערכת ציבורית מוחלשת ולא מוערכת. שלא קרא עוד

לדעתי הוספת השתלמויות וימי עיון במקום העבודה יסייעו בהפחתת השחיקה, שתוסיף לגיוון ודינאמיות בעבודה שיכולה להיות מונוטונית.

לדעתי צריך להוסיף עוד תקנים

מתחברת לכל הנאמר עד כה. בעייני, שלושה דברים משמעותיים אשר עשויים לשפר את תחושת השחיקה הינם : 1. עתודות ניהוליות/ אפיקי קידום במקום העבודה- כפי שכבר נכתב. 2. תארים מתקדמים על חשבון מקום העבודה או לפחות באופן חלקי 3. פיתוח תחום המחקר במקומות העבודה ושילובם בקליניקה היומיומית/ שיתופי פעולה רב מקצועיים בתחום המחקר מתוך הקליניקה ושילובם בקליניקה

היות שדרישות משרד הבריאות לכתיבת מטרות טיפול ותיעוד מוקפד עולות, אשמח ל"בנק" מטרות ממנו ניתן לשאוב, כמובן שתוך מתן אפשרות לגמישות ותוספות, מטרות טיפול בתחומי הטיפול השונים, ייקל משמעותית על הצורך בתיעוד מוקפד ויהווה סטנדרטים מקצועיים אחידים.

מחזקת ומצטרפת לכל התגובות שנכתבו קודם!!
בנוסף ישנה חשיבות רבה לקבלת הפסקה במהלך יום העבודה. הפסקה מוגדרת, מוסדרת ובתשלום תתרום באופן משמעותי לרווחה הנפשית, המנטלית והפיזית שלנו כעובדים.

מסכימה עם התשובות שנכתבו קודם ומוסיפה גורם נוסף. אפיקי הקידום בבית חולים בתור קלינאית תקשורת הם מצומצמים וכמעט אפסיים. אפילו תואר שני בניהול מערכות בריאות, אחד מהמבוקשים במערכת הבריאות היום, אינו מוכר לקלינאי תקשורת. אין כמעט תנועה מבחינת תפקיד.

נשגב מבינתי כיצד גורם השכר נעדר מתיאור גורמי השחיקה בקרב קלינאיות. במגזר הפרטי עומד השכר לטיפול בממוצע 250-300 שח. במגזר הציבורי עשירית מזה.
כדי להיות קלינאית טובה עלייך להשקיע שעות רבות בלמידה, תכנון טיפולים, השתלמויות. זה לא נגמר אחרי התואר הראשון. כל זה עולה בשעות עבודה נוספות בבית ובלא מעט מזומנים.
השירות הציבורי פשוט מתעלם או דורך בגסות אל אלמנט השכר.
ואז באה לעבודה קלינאית שלא מכינה מראש טיפולים, שאם משתתפים עיממה בהוצאות השתלמות זה רק חלק מהסכום, שדורשים ממנה למלא מיליון טפסים בכל בדיקת בליעה או אבחון, ולהשתתף בעשרות לומדות והדרכות, במקום לתת לה לעבוד בשקט ולהרוויח קרא עוד