..

בספטמבר הקרוב ימלאו 5 שנים לעבודתי במכון להתפתחות הילד בבי״ח.
מאז ועד היום גובה השכר השעתי שלי השתנה בכמה שקלים בודדים (8 ש״ח ליתר דיוק וגם זה כתוצאה מעלייה מעטה באחוזי המשרה).
אני אוהבת להגיע למקום העבודה שלי, ומרגישה סיפוק, למידה, ושליחות.
אך, במחשבה על העתיד הקרוב- רחוק, השכר ממקום עבודה זה לא יישלם לי יותר מ 1/4 מהשכר בעבודה פרטית. (לצורך השוואה- 50% משרה ציבורית= 20 שעות שבועיות= 4/5 שעות פרטיות). שלא נדבר על גובה הפנסיה, קרן השתלמות שנמוכים אף הם.
אין אף קלינאית שאני מכירה שעובדת במשרה ציבורית מלאה. לדעתי השחיקה המאסיבית נגרמת מריבוי מקומות תעסוקה, מריצה סביב הזנב של עצמנו על מנת להשתכר כראוי.
בסופו של יום, קלינאיות רבות וטובות צוברות ניסיון תעסוקתי של כמה שנים בודדות במסגרת ציבורית ויוצאות לשוק הפרטי. הדבר מוביל לכך שקיימת תחלופה רבה בצוותים, נכנס כח אדם חדש שצריך להכשיר ולהדריך, המטופלים מחכים עוד יותר בתורי ההמתנה שגם ככה כבר עמוסים.
מי שיכול להרשות לעצמו- ניגש לאבחונים ולטיפולים באופן פרטי, ומי שלא- ממתין לתור במערכת הציבורית, שחורקת, דועכת, ושלא נאמר גוססת.
*פערים חברתיים*- כאן זה מתחיל. ילד שלא מקבל טיפול טוב ובזמן, נשאר מאחור.
ואיפה אנחנו בתמונה? גם כן נשארות מאחור, נמצאות בשרשרת השכר בדירוג הנמוך ביותר, ללא אף אופציה לתמריצים/בונוסים/מדרגות שכר הולמות.

קלינאיות אמהות שצריכות להיות עם ילדיהם מסיבה כזו או אחרת, מעידות ששכר הבייביסיטר גבוה משכרן. (שכר בייביסיטר במרכז ~ 40 שח ואף יותר)

לצערי, ה״שביתה״ שהייתה אמורה לעשות מעט רעש במערכת, לא שינתה מאום. ואפילו, הקטינה אותנו עוד יותר והעמיקה את ההבנה שאנחנו שקופות וברות תחלופה.

כולי תקווה שהמשובים הללו יחוללו שינוי תפיסתי אצל מקבלי ההחלטות.

שירה זערור's picture
נוצר ע"י

Vote

0
הצבע\י לתשובה

תגובות

Vote

0
הצבע\י לתשובה
0הצבעות
241
צפיות
0
תגובות
0
חברים