שחיקת הפסיכולוגים הקליניים במערכת הציבורית ודרכים להפחתת השחיקה

כפסיכולוג קליני בכיר העובד במערכות ציבוריות שונות כ-35 שנה, אשמח לשתף בהבנות שלי לגבי הסיבות לשחיקה והנטיה של פסיכולוגים מומחים ומדריכים לפרוש מהעבודה במערכות הציבוריות.
ההחלטה של פסיכולוג מומחה ומדריך להמשיך ולעבוד במסגרות ציבוריות נובעת להבנתי בעיקר מהסיבות הבאות:
1. עמדה ערכית המייחסת חשיבות לעבודה הציבורית ולתרומה לקהילה.
2. הרצון לעבוד בסביבה רב-מקצועית ויחד עם עמיתים למקצוע, מה שמאפשר שיח ותרומה הדדית להתפתחות המקצועית.
3. המגוון הרחב של העבודה, הן עם מטופלים עצמם והן עם עמיתים למקצוע ובעלי מקצועות אחרים, המוסיף אתגרים מקצועיים ועניין, ומאפשר קידום והתפתחות מקצועית.
4. קידום בסטטוס המקצועי: פרקטיקנט-מתמחה-מומחה-מדריך; אחריות על תחומים שונים בארגון; סמכות וניהול וכיוצא בזה.
5. שייכות מקצועית וחברתית בניגוד ל"בדידות" בעבודה בקליניקה הפרטית.

עם זאת העבודה במערכות הציבוריות, הן אלו השייכים למדינה (משרד הבריאות וקופות החולים), והן במוסדות הציבוריים הפרטיים (כמו עמותות שונות ותחנות פרטיות המוכרות להתמחות קלינית)היא עבודה בה הפסיכולוג מחוייב לדרישות של מקום העבודה, ונהלי העבודה מחד והתשלום עבור עבודתו אינו בידיו אלא בידי המעסיק. יש הרבה פחות גמישות והבחירה "מה וכמה לעשות" אינה בידיו, אלא בידי המערכת. העבודה המערכות הציבוריות מתאפיינת בעומס רב, ובצורך לעמוד בדרישות של "כמות" ולא רק באיכות, הגורמים לשחיקה רבה, ולנטייה לפרוש מהמערכת, בעיקר כאשר התגמול לעבודה אינו מספק. נוצר חוסר איזון בין התגמול המקצועי עצמו והתגמול הכלכלי לבין עומס העבודה, הדרישות והלחצים השונים המגבירים את הנטייהלעזוב את המערכת.

בכדי לצמצם נטייה זו ובכדי למשוך פסיכולוגיםמומחים ומדריכים בכלל, ובעיקר את הטובים שביניהם יש לערוך מספר שנויים:
1. חיזוק ההכרה של המוסדות (מרפאות ומקומות אשפוז) בתרומתה הייחודית החשובה והחיונית של הפסיכולוגיה הקלינית ושל הפסיכולוגים להבנה, אבחנה, גיבוש תוכנית טיפולית, והטיפול עצמו לשיפור מצבם הנפשי והתפקודי ושיפור איכות חייהם של המטופלים. והכרה בתרומה הייחודית של הטיפול הפסיכולוגי לצמצום ימי האשפוז ובכך יש תרומה לא רק למטופל עצמו אלא יש בכך גם תרומה כלכלית.
להכרה זו אין די ב"מילים יפות" אלא היא חייבת להיות מתורגמת לשפת המעשה (לסעיפים הבאים משקל רב בחיזוק נושא מהותי זה).
2. לעבודת המתמחה יש הגדרה והנחיה ברורה לגבי היחס בין "שעות טיפול" "לשעות הדרכה", אבל לפסיכולוג המומחה והמדריך אין כל הנחיה, ולכאורה לפחות, עליו לתת 100% שעות טיפול. הבעיה החריפה במיוחד היא לגבי הפסיכולוגים המומחים. אין בהנחיות משרד הבריאות כל מחויבות להמשך מתן הדרכה ומתן השתלמויות מקצועיות וכדומה, ונושא זה נתון לשיקול דעתו של המעסיק ומקום העבודה הציבורי.
חשוב מאד כי גם בעבודת המומחים והמדיכים תהיה מחויבות של המערכת הציבורית לתמיכה מקצועית מחד ולקידום המקצועי הפורמאלי מאידך.לא אחת אנו נתקלים במצבים בהם על המומחה או המדריך "לעמוד על ברכיו" כדי לצאת להשתלמות מקצועית על חשבון ובמימון מקום העבודה הציבורי. יש לקבוע בתקנות משרד הבריאות הנחיות לנושא זה. למיטב הערכתי לאפשרויות הקידום המקצועי משקל מרכזי בהצדקה לעבודה במערכת הציבורית.
3. יש לבחון מחדש את האיזון בין שעות טיפול בפועל לבין הזמן הניתן להתייעצויות מחד ולעבודה האדמיניסטרטיבית, כולל כתיבת סיכומים ורשומה רפואית וכדומה. חוסר האיזון הבולט ביותר הוא באבחון הפסיכולוגי, הדורש שעות רבות של "עבודה אדמיניסטרטיבית" של עיבוד וכתיבה, מה שמביא לכך שמומחים ומדריכים מדירים רגליהם מאבחון פסיכולוגי וכמעט כל האבחונים נפלים על כתפיהם של המתמחים.
4. בעבר היו לא מעט פסיכולוגים קלינים בכירים, שהיו מנהלים של מרפאות לבריאות נפש, כיום כל העמדות הניהוליות הן של פסיכיאטרים, והדבר פוגע לא רק בקידום המקצועי, אלא יש בו אמירה לגבי ההכרה בייחודיות ובתרומה הייחודית של הפסיכולוגיה הקלינית. החשיבה הפסיכולוגית שונה מזו הפסיכיאטרית, ובהחלטה למנוע מפסיכולוגים בכירים את האפרות לנהל מרפאות בריאות נפש יש אמירה בעייתית שמשמעה היא להיות "Second Best".
5. התרומה הכספית - זה אולי המקום הספציפי הכואב ביותר. הדבר נכון לא רק לגבי משכורות המתמחים אלא גם לגבי משכורות המומחים והמדריכים הבכירים. קיים פער בלתי סביר ובלתי נסבל בין משכורות הרופאים הפסיכיאטריים לבין משכורות הפסיכולוגים, ובכל הרמות. המשכורות הנמוכות של הפסיכולוגים מהווים מקור לא אכזב לתחושה של ניצול וחוסר הכרה בתרומה ייחודית החשובה ובמאמץ הנדרש לתהליך ההכשרה של פסיכולוג קליני. זו ללא ספק סיבה מרכזית לנטישת פסיכולוגים מומחים ומדריכים את המערכת הציבורית.

עד כאן כרגע
אביתר מיכאליס
פסיכולוג קליני, מדריך בכיר
פסיכולוג ראשי במרפאה לאבחון של אוטיזם - שרותי בריאות כללית, חיפה

הסיבה החשובה ביותר ברמה האישית התרומה המקצועית החשובה ביותר עבור פסיכולוג, ובכל דרגה, המתאפשרת בעבודה הציבורית היא בקידום המקצועי הנובע מעבודה בסביבה רב-מקצועית

Vote

7
הצבע\י לתשובה

תגובות

תגובות

Atalia Cnaani's picture
Atalia Cnaani
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture
גבי פרץ's picture
גבי פרץ
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture
אביטל ואמיתי תומר's picture
אביטל ואמיתי תומר
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture

Vote

7
הצבע\י לתשובה
7הצבעות
370
צפיות
3
תגובות
10
חברים