1. תגמול ותמריצים: תגמול שאינו הולם את ההשקעה הרבה בעבודה במערכת הציבורית יחד עם הצורך לעבוד במשרות נוספות על מנת להתפרנס תורם לרמת השחיקה. יש צורך בשיפור תנאי השכר הקיימים ועידוד קלינאי התקשורת לעבוד בהיקפי משרה גדולים יותר בשירות הציבורי. כמו כן, יש לתגמל על עבודה נוספת המתבצעת מעבר לשעות התקן.

2. שיפור תהליכי העבודה: קושי בשמירה על ממשקי עבודה שוטפים ויעילים עם גורמים רלוונטיים והעדר סנכרון בין הגורמים והמוסדות המטפלים השונים (לדוגמא בתי החולים והקהילה) מעמיס בירוקרטיה על קלינאי התקשורת. לצד יצירת סטנדרטים והתוויות מקצועיות מוסכמות יש צורך בקידום שגרות עבודה ושיתופי פעולה מתמשכים בין הגורמים השונים, אשר יביאו לצמצום העומס הבירוקרטי ולהפחתת השחיקה הנגזרת ממנו.

3. קביעת נהלים שיאפשרו עמידה בסטנדרטים ותנאי עבודה הולמים: עבודה בעומס רב ובלחץ, בין היתר בשל מחסור בתקנים ובכוח אדם, מייצרת תנאי עבודה שאינם מאפשרים הפסקה ודאגה לצרכים בסיסיים. נדרשת הקצאת זמן מובנה להפסקה ביום עבודה מחד, תוך שמירה על סטנדרטים של טיפול, מאידך. 

4. פיתוח מקצועי: אופק קידום מוגבל, מיעוט הכשרות מקצועיות והשתלמויות בהשתתפות מקום העבודה והעדר תחומי מחקר מובנים להם שותפים קלינאי התקשורת מצמצמים את האפשרויות לפיתוח מקצועי ופוגמים במוטיבציה ובכשירות של העובדים. הרחבת סולם הדרגות של קלינאי התקשורת, תמיכה והשתתפות בהכשרות, הכרה בהכשרות מתחומים משיקים התורמים להתפתחות המקצועית ושיתוף קלינאי התקשורת במחקר, יאפשרו אופק מקצועי, יתרמו למוטיבציה ויעשירו את העשייה היומיומית.

5. תמיכה רגשית: קלינאי התקשורת עובדים לא אחת עם מטופלים ובני משפחותיהם המתמודדים עם קשיים מורכבים. מסגרת קבועה לתמיכה רגשית בקלינאי התקשורת תסייע בצמצום המתח והשחיקה שחווים הקלינאים כתוצאה מעבודה עם קשיי המטופלים ותתרום להגברת החוסן.

 

 

אורלי הרצברג's picture
נוצר ע"י