ביטול הכפייה, שינוי הפרדיגמה המחפשת אבחנה

כסטודנט עם הרבה עניין בתחום בריאות הנפש הבנתי במהלך הסבב שכפיית טיפול ואבחנה יוצרים עיוות של התפקיד שלדעתי לוקח.ת על עצמו רופא.ה;
הישויות הפסיכיאטריות סובייקטיביות (האבחנה מה שייך לקונטקסט תרבותי ומה לא - קשורה לסובייקט המבחין או למי שמעליו בהיררכיה) כמו כן, בבסיס הפרדיגמה הקרפלינית האבחנה היא פרמננטית או מתגלגלת ל׳חומרה׳. אני מצאתי שהמרחב ה׳אבחוני׳ מצוי יותר במימד ההרשעה של מערכות החוק-חברה… כאשר האבחנה סובייקטיבית ופרמננטית יש כאן מידה של פטרנליזם שלוקח את האחריות האישית של מטופלות להטות את חייהן ולא מאפשר תקווה למטופלות ל׳ריפוי׳(וגם לא למטפלות שלהן...)
ייתכן כי התמחות זו ראוי למצבה כהתמחות שניה לאחר הכשרה וחשיפה רפואית משמעותית לתחומים נוספים ובכך לאפשר טיפול סימפטומטי עם אבחנה זמנית . באיזורים בהם יש הפעלה של הוראות האשפוז/בדיקה/טיפול בכפייה בעיניי יש לשלב הכשרה משפטית משמעותית ולהימנע ככל הניתן מכפיית טיפול בהעדר מעשים פליליים .
כתימוכין לדברי ניתן לראות שתחום פסיכיאטריות הילדים מבוקש יותר ופונים אליו לאחר התמחות אחרת. שם האבחנות הן זמניות ולכן המטפלות אינן נרתעות לעשות בהן שימוש או לא לעשות בהן שימוש כלל.
גם כפייה כלפי ילדים חברתית היא מקובלת יותר.

bar tzadik's picture
נוצר ע"י

Vote

0
הצבע\י לתשובה

תגובות

Vote

0
הצבע\י לתשובה
0הצבעות
91
צפיות
0
תגובות
0
חברים