לגוון את החשיפה בקרב סטודנטים

אני סטודנט וסיימתי לא מזמן סבב פסיכיאטריה. עד שסיימתי את הסבב חשבתי ברצינות על התמחות בזה, ולאחריו אני כבר לא כ"כ בטוח. העניין העיקרי הוא תחושה שהמקצוע מנותק ומבודד מאוד משאר התחומים הרפואיים. אני נוטה להאמין שהסיבה היא שאת רוב ההכשרה עשיתי בבית חולים פסיכיאטרי מבודד במחלקה יחידה - מבוגרים, משולבת פתוחה+סגורה, ולא נחשפתי מספיק לעולמות רבים אחרים שאולי היו עשויים לקרוץ לי מאוד: ילדים, טיפולי יום, מחלקה פסיכיאטרית שהיא חלק מבית חולים "רגיל", מרפאות בקהילה וכו'. במחלקות הפתוחות/סגורות ישנה לרוב הפרעה פסיכיאטרית אקוטית שבה צריך להתמקד, ולא תמיד ה"מסביב" של המטופל מעניין, ומי יודע - אולי במקומות אחרים זה היה מרגיש אחרת. באותו האופן, חברים שלי היו במשך כל הכשרתם במרפאה בקהילה - ואני מניח שבצורה דומה את חלקם זה עניין פחות וייתכן שדווקא מחלקות אשפוז סגורות/פתוחות היו מושכות אותם יותר. בקיצור, בשונה מסבבים אחרים בהם טועמים (לרוב) במידה מספקת מהכל, בסבבי פסיכיאטריה החשיפה אינה אחידה ואינה מאפשרת לראות מגוון מייצג מספיק שיאפשר חוויה מלאה והבנה שלפסיכיאטריה צדדים רבים שניתן להתחבר אליהם.

Yair's picture
נוצר ע"י

Vote

0
הצבע\י לתשובה

תגובות

תגובות

צבי פישל's picture
צבי פישל
Vote: 
0
הצבע\י לתשובה
משתתף/ת אנונימי/ת's picture

Vote

0
הצבע\י לתשובה
0הצבעות
45
צפיות
1
תגובות
1
חברים