its complicated

מסיים תקופה כרופא משפחה בקהילה + ניהול מרפאה בפריפריה חברתית של תל אביב.
אפשר לומר הרבה דברים על עבודה מרחוק.
תחילה יש לומר - האופציה לעבודה מרחוק כעניין מקובל, הורידה הרבה ביקורים במרפאה, שאין באמת צורך שיבוצעו באופן פרונטלי. רופאי משפחה עוסקים בעבודות סרק בכמות בלתי נתפסת. כתוצאה מסיבות שונות ומורכבות שאפשר לדון בהן בנפרד. אבל עצם זה שהמרפאות - התרוקנו - והשאירו בהן יותר מטופלים הזקוקים לבדיקת רופא מאשר מטופלים הזקוקים לעבודת ניירת - זה מבורך. אבל כאן השאלה - האם עבודת הסרק - פשוט הפכה לעבודה "לא פרונטלית / טלפונית" או שבאמת נוצרו תהליכים שבהם חלק מהמשימות יורדות מהרופאים (למשל דברים הפתירים על ידי המשרד / בית המרקחת) - כל אלו מאוד תלויים במידת הפוטנטיות של הצוותים ומידת התקשורת ביניהם. אשמח לדון על עניין זה עם מי שרק רוצה. אך מה שאי אפשר להתעלם ממנו הוא שיש אפשרות להוריד עבודות סרק מהרופאים, ובמסה ענקית. אני חושב שצריך לקחת את המהלך הזה ולרוץ איתו קדימה - אבל אין בו פתרון קסם אלא עבודה סיזיפית על אלפי מיקרו-תהליכים תקולים. זה בסוף ישתלם כי נקבל הרבה רופאים שפנויים לעשיה רפואית. בייחוד כאשר הקורונה כאן להשאר לתקופה ארוכה, וכמות המשימות רק גדלה. כאמור - אשמח לדון על זה עם מי שרק ירצה. לדעתי זו נקודה שבה אפשר להקל על המערכת בצורה המשמעותית ביותר לעומת ההשקעה שהיא בעיקר טכנית / נהלים / מיחשוב / תקשורתית.

לגבי עבודה קלינית מרחוק. זה מאוד משתנה. ככל שהמטופל היה צעיר / חסר מחלות רקע / מוכר לי יותר / עם תסמינים קלים יותר / ועם נטיה לענות בחיוב לשאלות כמו - אתה לא מרגיש שאתה צריך להיות בבית חולים נכון? - הרגשתי יותר בנוח לעבוד מרחוק. וככל שלהיפך - פחות בנוח. רוב העבודה שלי מרחוק היתה בטלפון ולא בוידאו. אבל אני לא מרגיש שזה היה עושה הבדל גדול במקרים שכבר החלטתי שאני רוצה לבדוק את המטופל. הערכה גופנית כוללת המון פקטורים שאין דרך להעריך מרחוק עדיין כאשר לא נמצאים בקצוות. ברור שמטופל שנשמע נורא בטלפון - צריך לשלוח למיון. אבל אם לא נשמע נורא - מאוד קשה להמשיך משם. בבדיקה אני רואה את ההתנהלות של המטופל, הבדל מאיך שאני מכיר אותו (אני מכיר אותו פרונטלי ולא טלפוני), כמה מתאמץ מאיזה פעולה, אני יכול לגעת בו. להתרשם מרגישויות וכאב, מבצקות, מצבע. אני יכול להחליף מבט או לתקשר באופן בלתי אמצעי - כזה שקשה מאוד לעשות במפגש שאינו פרונטלי. כל אלו נותנים לי המון מידע על מצבו של המטופל.
עם הקורונה והצורך לעבוד מרחוק נוצרה תחושה שהכל אפשר מרחוק. זו אשליה לדעתי. מרחוק אפשר בעיקר להכריע שמישהו במצב גרוע כשזה מובן מאליו. אבל זה לא מספיק. בודאי לא אם אנחנו הולכים לקראת עליה בעומס על בתי חולים. יכול להיות שהרבה אנשים לא נשלח למיון כי היינו בספק אם בסדר מרחוק אבל בבדיקה פרונטלית נוכל להרגע קצת. ולהיפך - נוכל להפנות בזמן כאלו שעוברים בסדר בשיחה אבל בבדיקה נראים פחות טוב ובכך יקבלו טיפול בזמן ולא מאוחר.
דבר נוסף - כרופאים, מהיום הראשון ללימודים, המח שלנו לומד לעבוד בתבנית מסויימת. כל אחד בתחומו. אבל אם בקהילה: אדם מגיע לרופא עם תלונה. לתלונה יש תזמון, ומהלך שהוביל לרגע הזה בו נפגשים. ברגע הזה יש בדיקה גופנית ומשם מתחילים לחשוב על המשך הדרך - בירור / הפניה / הרגעה / טיפול. בצורה זו המוח לומד לעבוד עם אלפי ואולי עשרות אלפי מטופלים. לא חושב שאפשרי ללמד את המוח להפוך לאיש מקצוע בפורמט אחר בזמן כה קצר. לא מספיק פרוטוקולים ועזרים. חסרים לי החושים והאינסטינקטים שפיתחתי לאורך השנים וכעת חסרים לי. אני יכול לחשוב על כך וכך טעויות שעשיתי בתקופה זו כשהייתי בטוח שאדם מקבל טיפול מעולה מרחוק, אבל היו לי מספר הטיות קוגניטיביות ותפיסתיות לגבי המצב - שהובילו לניהול שגוי של המקרה.
לכן אני חוזר להתחלה. צריך להיות מאמץ גדול לפנות זמן מיותר, ומדובר על אחוז משמעותי מזמן העבודה בקהילה, שמוקדש לעשיית סרק. כזו שיכולה להתבטל עם תיקון מערכות, או להעשות על ידי מישהו אחר שנועד לעשות זאת. מה שאי אפשר להפטר ממנו - אפשר לעשות מרחוק ברוב המקרים אם אין צורך בבדיקה גופנית או אם מדובר במעקב למטופל מוכר (נפגשנו אחרי החמרה בסכרת וכעת עוקבים אחרי ערכים למשל).
חולי / חשודי קורונה? חלקם יסתדרו עם רפואה מרחוק. אבל צריך לחשוב על פתרונות נוספים שאינם מרחוק. מרפאות התפרצות / מערך טיפול ביתי מסיבי.

רונן ברקת's picture
נוצר ע"י

Vote

1
הצבע\י לתשובה

תגובות

Vote

1
הצבע\י לתשובה
1הצבעה
45
צפיות
0
תגובות
1
חברים