פיזיותרפיה בעידן הקורונה

שלום, שמי חדוה פיזיותרפיסטית במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים.
בתחילת הקורונה עבדתי במחלקות בית החולים, הקושי העיקרי היה מספר המבקרים המותר, והקשישים שנכדיהם והמשפחה נמנעו מביקורים. הדבר הוסיף לקושי הגדול, שלא די בסבל הכרוך האשפוז, ביחוד בגילאי הזהב. גם הריחוק המשפחתי הוסיף חולי ריגשי גדול. התמודדתי עם הרבה שיח בנושא, חלק הראו לי תמונות. השתדלתי להוסיף לטיפול קצת מוסיקה, ויותר פן אישי פסיכולוגי למרות שזהו לא תפקידי.
במסגרת שיקום יום בה אני עובדת כ4 חודשים, נפגשתי עם מטופלים בעלי מוגבלות מגוונות בהם פיברומיאלגיה, crps, המיפלגיה לאחר אירוע מוחי, שיקום לאחר ניתוחי צוואר ועוד
הקושי מתבטא בכמה אופנים - עטיית המסיכה להערכתי מורידה את הפן האישי, החיוך, ברוך, האמפתיה. המטופל נדרש לעטות מסיכה לכל אורך הטיפול וזה יוצר חוצץ ומקשה על הנשימה.
למטופלים מסויימים הקושי לצאת מהבית, שגם ככה קיים עקב המוגבלות, יותר גדול. הPartisipance יורד והמפגש עם חברים ומשפחה כמעט אינו קורה. מה שבעיני חיוני לחוויית שיקום מלאה בפן ההוליסטי.
צורת ההתמודדות גם כאן הייתה דומה, לעיתים התרחקתי ונתתי למטופל במרחק שני מטרים להוריד את המסיכה ולנשום מעט.
גם אני הורדתי לעיתים רק בכדי לייצר תחושת נורמליזציה, כמובן ממרחק תוך הקפדה על נהלים.

תודה על ההזדמנות לשתף

Hedva Lipschutz's picture
נוצר ע"י

Vote

1
הצבע\י לתשובה

תגובות

Vote

1
הצבע\י לתשובה
1הצבעה
28
צפיות
0
תגובות
1
חברים