החשש מהידבקות והמנעות מפעולות בחיי היום יום

אני רואה אנשים עם מוגבלות שבתקופת הקורונה חוששים במיוחד מהדבקות לרוב בגלל רקע רפואי שמכניס אותם לקבוצת סיכון ומכאן שהחשש גם ממשי. ברור שמצב כזה יכול לייצר חרדות ולגרום לכך שנדרשים להתמודדיות נוספות. מכירה מתמודדת נפש שהעבירו אותה ממטפל למטפל עוד לפני הקורונה והתיאשה מלחפש טיפול כמובן שחרדת הקורונה הישיבה בבית והמצב הכלכליהרק החמירו את מצבה. אמרתי לה שבתקופת הקורונה ניתן לקבל טיפול במפגשים מהבית, אך היא טענה שזה מוזר לה לדבר ולהפתח מול מישהו בטלפון/בוידאו, וגם ש3 מפגשים זה בטוח לא יספיק כי היא צריכה טיפול קבוע ולכן אין טעם להתחיל עם מטפל שלא תוכל להמשיך איתו. שמעתי מהורים שטיפולים פרא רפואיים בוידאו לפעמים יעילים ממש כמו מפגש פרונטלי, שזה ככ חשוב לשמור על הרצף הטיפולי בלי לחשוף לתור/מטפל וצוות/ נסיעה וכו'. מצד שני חייב לשמור לאנשים האלו אזורים סטריליים לצאת אליהם לנשום אויר הם ככ זקוקים להם והתקופה הזו עוד יותר סוגרת אותם בבתים כמו את כולנו ויותר. דבר אחרון ששמעתי אתמול מרופא שהגיע לידו שאלה על הקושי בנוכחות בועדה רפואית לאור החשש מחשיפה. בתגובה השיב למוטפל שפנ, היה וימצא זכאי, יאפשר לקבל את הזכאות וההטבות רטרו אקטיבית ברגע שיוכל להגיע. ההתחשבות הזו במצב ממש חשובה רלונטית לכל מקום שדורש נוכחות שלא תמיד אפשרית בימים אלו.

Vote

0
הצבע\י לתשובה

תגובות

Vote

0
הצבע\י לתשובה
0הצבעות
12
צפיות
0
תגובות
0
חברים