יש צורך בקו תמיכה שפועל 24/7 שהוא זמין וללא זמני המתנה ארוכים.
משרד הבריאות הציע סלי מזון ולאחר ששלחנו רשימות של נזקקים, הם לא קבלו חבילה ונחלו אכזבה.משרד הבריאות לא טרח לעדכן בכך אלא אחרי שהמטופלים הודיעו שלא קבלו...
נאמר לנו לפנות לרווחה, אך הם התנערו מאחריות כלפיהם. הם נותרו ללא מענה.
ההחלטה לאפשר טיפול פרונטלי בסגר השני היתה חשובה בעיני. למתמודדים שחלקם חיים בבדידות גדולה המפגשים הללו הם ממש הצלה.
בתפקידי כקלינאית תקשורת, אני מטפלת באנשים לאחר ארועים מוחיים שיכולת הדיבור שלהם נפגעה.
קיים קושי משמעותי לקיים טיפול בדיבור כאשר עוטים מסיכה.
למטופל קשה לתרגל דיבור,ולמטפל קשה להדגים.
נעזרנו במסיכות שקף,כדי לשפר את הטיפול ואת התקשורת עם המטופלים.
בטיפול בכבדי שמיעה הקוראים שפתיים אני מטלצת לעבוד עם משקף בלבד, אשר אינו מגן.
אם הייתה מסכה שקופה/פתרון אחר זה היה טוב.
אתגרים בטיפול-
1 בעיה עם תחלופת עובדים מוכרים - אין קיבעון אובייקט ואז יש חוסר שיתוף םעולה כמו גם יותר התפרצויות של התנהגות מאתגרת.
2. החמרה ברצף טיפול-הדיירים לא מקבלים את הטיפולים שהורגלו לקבל כגון פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.
כמו כן ישנה החמרה בבריאות הפה ויש החמרה במצב, כי הם לא מקבלים את הטיפולים הדנטליים להם הם זקוקים בתדירות גבוהה בשל ת. לוואי מהטיפול התרופתי.
3. אין יציאה בכלל ולמסגרות התעסוקה בפרט- דבר שמחבל בשגרה ומגביר התנהגות מאתגרת
4. קושי בהבנת הצורך חהידגם והרבה חוסר שיתוף פעולה, כמו גם אי הכרות של הצוותים הדוגמים את האוכלוסיה
1. הקושי בהסבר על הצורך בדגימה
2. קיבעון האובייקט- הרבה מטפלים ישירים הוצאו לבידוד טהדיירים במסגרות לא הבינו היכן המטפלים שלהם, מה שגם לחוסר שיתוף פעולה בטיפול, אי רצון להידגם עי אדם זר והתפרצויות של התנהגות מאתגרת.
3. אי שמירה על שגרה מוכרת - אין אפדרות לצאת, לקבל טיפולים נדרשים, על כל ההזלכות.
מה שגרם גם לבעיות בבריאות הפה שהחמירו.
אני רואה אנשים עם מוגבלות שבתקופת הקורונה חוששים במיוחד מהדבקות לרוב בגלל רקע רפואי שמכניס אותם לקבוצת סיכון ומכאן שהחשש גם ממשי. ברור שמצב כזה יכול לייצר חרדות ולגרום לכך שנדרשים להתמודדיות נוספות. מכירה מתמודדת נפש שהעבירו אותה ממטפל למטפל עוד לפני הקורונה והתיאשה מלחפש טיפול כמובן שחרדת הקורונה הישיבה בבית והמצב הכלכליהרק החמירו את מצבה. אמרתי לה שבתקופת הקורונה ניתן לקבל טיפול במפגשים מהבית, אך היא טענה שזה מוזר לה לדבר ולהפתח מול מישהו בטלפון/בוידאו, וגם ש3 מפגשים זה בטוח לא יספיק כי היא צריכה טיפול קבוע ולכן אין טעם להתחיל עם מטפל שלא תוכל להמשיך איתו.
אנחנו במוסד לבטיחות ולגיהות פיתחנו תוכנית להכשרת עובדים עם מוגבלות בעיקר בלתי נראית לתפקידי שגרירי בטיחות במקום העבודה, התוכנית מעצימה את העובדים, נותת להם קלף נוסף ביד לחיים ולמקום העבודה, וכמובן גם למעסיק/מנהל היא נותנת עוד עובד שמסייע בידיו במניעת תאונות עבודה והגברת הבטיחות במקום.
שלום, שמי חדוה פיזיותרפיסטית במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים.
בתחילת הקורונה עבדתי במחלקות בית החולים, הקושי העיקרי היה מספר המבקרים המותר, והקשישים שנכדיהם והמשפחה נמנעו מביקורים. הדבר הוסיף לקושי הגדול, שלא די בסבל הכרוך האשפוז, ביחוד בגילאי הזהב. גם הריחוק המשפחתי הוסיף חולי ריגשי גדול. התמודדתי עם הרבה שיח בנושא, חלק הראו לי תמונות. השתדלתי להוסיף לטיפול קצת מוסיקה, ויותר פן אישי פסיכולוגי למרות שזהו לא תפקידי.
במסגרת שיקום יום בה אני עובדת כ4 חודשים, נפגשתי עם מטופלים בעלי מוגבלות מגוונות בהם פיברומיאלגיה, crps, המיפלגיה לאחר אירוע מוחי, שיקום לאחר ניתוחי צוואר ועוד
הנגשת שרותי הטלה-פסיכיאטריה למגזר החרדי
בכדי לא להפריע לרצף הטיפולי נערכים טיפולי המשך במסגרת טלה-פסיכיאטריה בתוכנה מוגנת בשיחות דיסקרטיות.
עבור מטופלים מהמגזר החרדי שהרופא מטפל מביתו ואין להם בביתם אפשרות להתחבר לשרות, ייעדנו בביה"ח חדר טיפול ובו מחשב עם תכנת שיחות וידאו לשרות המטופלים.
אוכלוסיית הקשישים נמצאת ברגישות מיוחדת מפאת גילה והמשמעויות הנלוות לגיל גם ללא
אירועי משבר, מה שהופך את פגיעותם לגדולה יותר. ההתייחסות לאוכלוסיית הקשישים בעת אסון פנדמיה לא נחקרה דיה בישראל. בהתבסס על נתוני אסון הפנדמיה שהתפתח מווירוס הקורונה. חשיבות רבה יש לצורך באיתור הדרכים בהן ניתן להקל על ההתמודדות עם האירוע הפנדמיה עבור הקשישים, לשפר את מידת ההיענות להנחיות ולסייע לשפור המוכנות לאירועים עתידיים. כל זאת מבלי לסכן את הקשישים החיים בארצנו ולתת להם את המענה הראוי ביותר לצרכיכם, להציע פתרונות מותאמים לאוכלוסיית הקשישים בין אם בסיכון ובין אם לא, ולשפר
אני רואה אנשים עם מוגבלות שבתקופת הקורונה חוששים במיוחד מהדבקות לרוב בגלל רקע רפואי שמכניס אותם לקבוצת סיכון ומכאן שהחשש גם ממשי. ברור שמצב כזה יכול לייצר חרדות ולגרום לכך שנדרשים להתמודדיות נוספות. מכירה מתמודדת נפש שהעבירו אותה ממטפל למטפל עוד לפני הקורונה והתיאשה מלחפש טיפול כמובן שחרדת הקורונה הישיבה בבית והמצב הכלכליהרק החמירו את מצבה. אמרתי לה שבתקופת הקורונה ניתן לקבל טיפול במפגשים מהבית, אך היא טענה שזה מוזר לה לדבר ולהפתח מול מישהו בטלפון/בוידאו, וגם ש3 מפגשים זה בטוח לא יספיק כי היא צריכה טיפול קבוע ולכן אין טעם להתחיל עם מטפל שלא תוכל להמשיך איתו.
יש צורך בקו תמיכה שפועל 24/7 שהוא זמין וללא זמני המתנה ארוכים.
משרד הבריאות הציע סלי מזון ולאחר ששלחנו רשימות של נזקקים, הם לא קבלו חבילה ונחלו אכזבה.משרד הבריאות לא טרח לעדכן בכך אלא אחרי שהמטופלים הודיעו שלא קבלו...
נאמר לנו לפנות לרווחה, אך הם התנערו מאחריות כלפיהם. הם נותרו ללא מענה.
ההחלטה לאפשר טיפול פרונטלי בסגר השני היתה חשובה בעיני. למתמודדים שחלקם חיים בבדידות גדולה המפגשים הללו הם ממש הצלה.
אנחנו במוסד לבטיחות ולגיהות פיתחנו תוכנית להכשרת עובדים עם מוגבלות בעיקר בלתי נראית לתפקידי שגרירי בטיחות במקום העבודה, התוכנית מעצימה את העובדים, נותת להם קלף נוסף ביד לחיים ולמקום העבודה, וכמובן גם למעסיק/מנהל היא נותנת עוד עובד שמסייע בידיו במניעת תאונות עבודה והגברת הבטיחות במקום.
בתפקידי כקלינאית תקשורת, אני מטפלת באנשים לאחר ארועים מוחיים שיכולת הדיבור שלהם נפגעה.
קיים קושי משמעותי לקיים טיפול בדיבור כאשר עוטים מסיכה.
למטופל קשה לתרגל דיבור,ולמטפל קשה להדגים.
נעזרנו במסיכות שקף,כדי לשפר את הטיפול ואת התקשורת עם המטופלים.
שלום, שמי חדוה פיזיותרפיסטית במחלקת השיקום בהדסה הר הצופים.
בתחילת הקורונה עבדתי במחלקות בית החולים, הקושי העיקרי היה מספר המבקרים המותר, והקשישים שנכדיהם והמשפחה נמנעו מביקורים. הדבר הוסיף לקושי הגדול, שלא די בסבל הכרוך האשפוז, ביחוד בגילאי הזהב. גם הריחוק המשפחתי הוסיף חולי ריגשי גדול. התמודדתי עם הרבה שיח בנושא, חלק הראו לי תמונות. השתדלתי להוסיף לטיפול קצת מוסיקה, ויותר פן אישי פסיכולוגי למרות שזהו לא תפקידי.
במסגרת שיקום יום בה אני עובדת כ4 חודשים, נפגשתי עם מטופלים בעלי מוגבלות מגוונות בהם פיברומיאלגיה, crps, המיפלגיה לאחר אירוע מוחי, שיקום לאחר ניתוחי צוואר ועוד
בטיפול בכבדי שמיעה הקוראים שפתיים אני מטלצת לעבוד עם משקף בלבד, אשר אינו מגן.
אם הייתה מסכה שקופה/פתרון אחר זה היה טוב.
הנגשת שרותי הטלה-פסיכיאטריה למגזר החרדי
בכדי לא להפריע לרצף הטיפולי נערכים טיפולי המשך במסגרת טלה-פסיכיאטריה בתוכנה מוגנת בשיחות דיסקרטיות.
עבור מטופלים מהמגזר החרדי שהרופא מטפל מביתו ואין להם בביתם אפשרות להתחבר לשרות, ייעדנו בביה"ח חדר טיפול ובו מחשב עם תכנת שיחות וידאו לשרות המטופלים.
אוכלוסיית הקשישים נמצאת ברגישות מיוחדת מפאת גילה והמשמעויות הנלוות לגיל גם ללא
אירועי משבר, מה שהופך את פגיעותם לגדולה יותר. ההתייחסות לאוכלוסיית הקשישים בעת אסון פנדמיה לא נחקרה דיה בישראל. בהתבסס על נתוני אסון הפנדמיה שהתפתח מווירוס הקורונה. חשיבות רבה יש לצורך באיתור הדרכים בהן ניתן להקל על ההתמודדות עם האירוע הפנדמיה עבור הקשישים, לשפר את מידת ההיענות להנחיות ולסייע לשפור המוכנות לאירועים עתידיים. כל זאת מבלי לסכן את הקשישים החיים בארצנו ולתת להם את המענה הראוי ביותר לצרכיכם, להציע פתרונות מותאמים לאוכלוסיית הקשישים בין אם בסיכון ובין אם לא, ולשפר
אתגרים בטיפול-
1 בעיה עם תחלופת עובדים מוכרים - אין קיבעון אובייקט ואז יש חוסר שיתוף םעולה כמו גם יותר התפרצויות של התנהגות מאתגרת.
2. החמרה ברצף טיפול-הדיירים לא מקבלים את הטיפולים שהורגלו לקבל כגון פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.
כמו כן ישנה החמרה בבריאות הפה ויש החמרה במצב, כי הם לא מקבלים את הטיפולים הדנטליים להם הם זקוקים בתדירות גבוהה בשל ת. לוואי מהטיפול התרופתי.
3. אין יציאה בכלל ולמסגרות התעסוקה בפרט- דבר שמחבל בשגרה ומגביר התנהגות מאתגרת
4. קושי בהבנת הצורך חהידגם והרבה חוסר שיתוף פעולה, כמו גם אי הכרות של הצוותים הדוגמים את האוכלוסיה
1. הקושי בהסבר על הצורך בדגימה
2. קיבעון האובייקט- הרבה מטפלים ישירים הוצאו לבידוד טהדיירים במסגרות לא הבינו היכן המטפלים שלהם, מה שגם לחוסר שיתוף פעולה בטיפול, אי רצון להידגם עי אדם זר והתפרצויות של התנהגות מאתגרת.
3. אי שמירה על שגרה מוכרת - אין אפדרות לצאת, לקבל טיפולים נדרשים, על כל ההזלכות.
מה שגרם גם לבעיות בבריאות הפה שהחמירו.
הארכת החל"ד תעזור הרבה כי בשילוב עבודה זה ממש קשה, מנסיון.
זמינות של יועצות הנקה תפתור הרבה מהבעיות והתיסכולים של האמא, גם זה מנסיון אישי. לא הייתי מצליחה לעמוד בזה ללא יועצת ההנקה שלי.
בהינתן שהליכה היא פעילות זולה ובריאה. אם יהיו יותר עצים ויותר צל, אנשים יילכו יותר.
לאפשר לכל בתי המרקחת בארץ לנפק תרופות לכל חברי הקופות במחיר מסופסד
הכרה רשמית בנזקי קרינת הרדיו, הכרה המנגנונים הביולוגים הידועים, הכרה רשמית וברורה בעליה בסיכון לסרטן וכמובן הכרה בנפגעים וברגישים לקרינה שכבר היום סובלים מהקרינה וחייהם מוגבלים.
כצעד ראשון להנקה חשוב להאריך את חופשת הלידה עד גיל חצי שנה לפחות..
אסכם את הבעיות כפי שאני רואה אותן בנקודות:
1. רוב הרוקחים בקהילה ובבתי החולים עוסקים רק במיעוט הזמן ברוקחות אלא במכירה/ניפוק/מחסנאות ועבודות טכניות.
2. נוצר לחץ הנובע מהעדר תקינה המוביל לעבודה שוחקת, חסרת אתגר וסיפוק אשר אינה עומדת אל מול תפיסת המקצוע.
3. חסר כח אדם לעזר (טכנאים/פרחי רוקחות/כ"א מנהלי תומך) בכדי שהרוקח אכן יגשים את תפקידו בשיפור איכות הטיפול התרופתי וזיהוי בעיות הקשורות לטיפול, הדרכת המטופל, חינוכו והגברת ההיענות לטיפול. בכך למעשה הרוקח מוצא עצמו מתנוון מהבחינה המקצועית.
1.הפסקת חובת רישום ידני בספר המרשמים וספר הסמים.
2.סיבת מתן נרקוטיקה ליותר מ10 ימים: במקרים של חולים אונקולוגיים או כאבים חזקים אין צורך לרשום עוד סיבה.
3.אנחנו בעידן הטכנולוגיה, לוותר על הדפסת ניירת נהלים מיותרת היות וכל הנהלים נמצאים באתר משרד הבריאות.
4. לחייב את קופות החולים להעסיק נציגי שירות בבית מרקחת כדי לעזור בפירוק הסחורה והתעסקות עם הכסף .
5.לחייב את הקופות להעסיק שומר בגלל האלימות היימת בבתי המרקחת
משך חופשת לידה ארוך יותר יסייע בהמשך הנקה מעבר שכן השאיבה במקומות עבודה אינה נוחה וגם היא מוגבלת בזמן
הרחבת אפשרויות הכשרה תעסוקה מקצועיות לרוקחי. תתי התמחויות והתמקצעות
1. מתן הרצאות הכנה להנקה לפני הלידה למי שמעוניינת. ההרצאות יתנו מידע בנוגע לצרכים של התינוק בימים הראשונים והאתגרים שכדאי להיערך אליהם
2. מתן גישה מהירה ליועצות הנקה בתקופה הראשונה שלאחר הלידה, גם בביה"ח וגם בבית. קופ"ח צריכה לפרסם רשימה של יועצות הנקה שנין לגשת אליהן דרך הקופה
3. עריכת קליניקות הנקה קהילתיות (לכמה נשים יחד ובמחיר נגיש מאוד או בחינם) ופרסום נרחב של הקליניקות האלה
