שלום. לפני תחילת לימודיי התעניינתי מאוד בתחום הפסיכיאטריה וזה היה כיוון ברור מבחינתי. במהלך הסבב עצמו בפסיכיאטריה (עשיתי במזור ונהניתי מאוד), הבנתי שעבודתו של הפסיכיאטר שונה מאוד באופי היומיומי שלה מעבודתו של כל מתמחה במקצוע רפואי אחר.
כלומר, המקצוע חף לגמרי מפעילות מנואלית כלשהי בניגוד ברור למקצועות הכירורגיים אבל אפילו בהשוואה למקצועות הפנימיים למינהם כמו פנימית ונוירולוגיה שבעיניי יש בהם חפיפה גדולה לתחום.
להערכתי, הסיבה העיקרית שפסלתי את המקצוע היא משום שידעתי שהפן המנואלי יהיה לי מאוד חסר ולא בגלל חוסר עניין במקצוע עצמו.

לפני סבב הפסיכיאטריה שביצעתי לא התרשמתי כלל מהתחום.
הסבב חשף אותי לעולם מרתק ולאחריו שקלתי לבצע התמחות במקצוע והנושא עדיין נמצא אצלי ב-DD.
הייתי ממליצה לחשוף סטודנטים ממקומות שונים בארץ למחלקות באזורים נוספים - אני עשיתי את הסבב בצפת והייתי שמחה אם במהלכו היינו יוצאים מדי פעם לסבב בבית חולים פסיכאטרי גדול ע"מ לראות מקרים קשים יותר.
אני בטוחה שגם המצב ההפוך יכול להוביל סטונדטים לשקול לבחור במקצוע הזה - אם אתה בבית חולים גדול - יהיה מאוד מאיר עיניים ומרענן לראות מחלקות קטנות ונעימות (דוגמת המחלקה הפסיכיאטרית בביח זיו).

פסיכיאטריה היא מקצוע מרתק ומעשיר אך נגוע בסטיגמה ודיעות קדומות.
כמה הצעות:
1. לקרב ולחבר בחינוך הרפואי והפסיכיאטרי את הפסיכיאטריה לרפואה.
2. להדגיש את עולמות התוכן השונים שלומדים במקצוע-פסיכותרפיה, שיקום והחלמה, תרבות ואומנות.
3. מענקים, תמריצים והכשרות בחו"ל. אין מספיק.
4. הפחתה וביטול של הכפיה הפסיכיאטרית.

1. פסיכיאטריה היא חלק מעולם הרפואה. זהו מקצוע מקסים, מרתק וחשוב ביותר לאוכלוסיה חלשה, מודרת שנעזרת בצורה משמעותית מאוד מהטיפול התרופתי, השיחתי והסוציאלי בה. בשלב ראשון צריך לקרב את הפסיכיאטריה לעולם הרפואה-הן דרך החינוך הרפואי בסבבי הלימוד, הן בקשר הפיזי בין המחלקות לבתי החולים הכלליים והן בהיבט המשפטי-הפחתה בויטול הכפייה בפסיכיאטריה. באותה נשימה, זהו מקצוע עשיר ומעשיר שמחבר עולמות תוכן שונים ויש לשים דגש ניכר בהכשרה על כך.
2. בהיותו מקצוע במצוקה מענקים נקודתיים ושיפור תנאי ההעסקה והשכר יעלו ביקוש.
3. הסדרת פלושיפ בחו"ל כחלק ממסלול ההכשרה של פסיכיאטר מומחה.