בשנים הפרה קליניות לא נחשפים כמעט בכלל למקצוע, לא לומדים עליו, ונותנים תחושה שהוא לא חלק מלימודי הרפואה.אין ספק שצריך לחשוף את הסטודנטים, לערוך להם קורס מעמיק ורציני על בעיות פסיכיאטריות ודרכי טיפול.
בנוסף, המחלקות עצמן במצב כלכלי קשה, נראות רע ואינן מזמינות. יש לשפר גם את מצבן.
מתחברת לתגובה של אור, ורוצה להוסיף ולהדגיש כי התנסות בתוך העבודה בבתי חולים / מרפאות, חשיפה ממושכת יותר כסטודנטים או כעובדים במהלך הלימודים, בהחלט יכולה למשוך עוד רופאים צעירים לתחום.
התחום לא מוכר ולא מובן, ולא מספיקה חשיפה של 6 שבועות עלמנת להבין מהי רפואה פזיכיאטרית.

1. לקשר יותר את בתי החולים הפסיכיאטרים לבתי החולים הכללים: פביכיאטריה היא מקצוע רפואי לכל דבר, הקשור מאוד במקצועות כמו נוירולוגיה , רפואה פנימית ורפואת ילדים (כשמדובר בפסיכיאטריה של הילד): הקשר עם המקצועות הללו חשוב וחייב להיעשות על ידי העתקת בתי החולים הפסיכיאטרים לבתי החולים הכללים עד כמה שזה ניתן.

2. מענקים- הכוונה בעיקר לבתי החולים הפסיכיאטרים בפריפריה. מצב המתמחים בבתי החולים הכלליים הגדולים הוא טוב עד כמה שאני יודע.

3. מאבק תודעתי לגבי חשיבות המקצוע- הסטיגמה על המקצוע בולטת במגזרים שונים בחברה הישראלית.

המעבר מהורות למשפחה והולדת ילד נוסף למשפחה הם תהליך שדורש איזון מחדש של המשפחה, הגעת אחות לביקור בית לאחר הלידה משמעותי מאוד למשפחה ונותן מענים ראשוניים לסוגיות הקשורות במשכב הלידה , ברך הנולד, תוך התייחסות להיבטים נפשיים, חברתיים ופיזיים. מתן השירות בבית אינו דומה לזה הניתן בטיפת חלב, אחות בריה"צ היא בעלת מיומנות וכישורים לצפןת בסביבת החיים של המשפחה ולתת מענה, התייחסות והדרכה לסיכונים.
משפחות בסיכון הן קבוצה משמעותית לביצוע ביקורי בית עד גיל שנתיים, ביקורים אלה צריכים להיות מלווים בתכנית טיפול מותאמת למשפחה ובסנכרון עם השירות שניתן בטיפת חלב.

לדעתי כדאי לשים דגש יותר על הקשר לנוירולוגיה, בפסיכיאטריה מה שקורה הרבה פעמים זה שמדגישים תרופות, תופעות לוואי ותיאוריות פסיכולוגיות שונות ואנחנו באנו כדי להיות רופאים. צריך לשים דגש יותר על הפן המדעי ואולי ליצור התמחות של נוירופסיכיאטריה. כמו כן, העבודה במחלקות סגורות במשך תקופה משמעותית בהתמחות גם היא מכשול בפני מי שמתעניין בפסיכיאטריה בקהילה למשל ונרתע מהמחלקות המבודדות שאין להן אינטראקציה כמעט עם אנשי רפואה מתחומים אחרים (צריך להכניס את הפסיכיאטריה לבית החולים כדי להדגיש את היותה חלק בלתי נפרד מהרפואה!).